פסק-דין בתיק ת"ק 003475/02

  לצערי יש בפני מקרה של אירוע מכוער , אשר משמשות בו תרבות ה"להרגיז" וה"להכעיס" וה"דווקא" וה"אני אלמד אותו לקח " מצד אחד , ותרבות ה"למה מי אתה בכלל שתגיד לי מה לעשות", מצד שני בערבוביה , עקשנות, חוסר חוכמת ניהול חילוקי דעות שימשו לאירוע "מוסיקת רקע ".

   התובע החנה את רכבו - ככתוב בכתב התביעה בחלקו האחורי של חניון קניון שבעת הכוכבים. בזמן החניה הבחין בו הנתבע, ששימש אז כמנהל הסניף, ודרש ממנו שלא לחנות במקום , מסיבה כלשהי.

התובע , אשר לא הבחין בכל שלט האוסר חניה , התעקש לחנות שם למרות מחאתו של הנתבע

התובע טוען כי לאחר שחזר אל רכבו מסידורים, ראה כי הרכב נחסם ע"י משטחי עץ שונים, וחפצים נוספים כפי שהדבר נראה בתמונות אותן הגיש כראיה מטעמו .

 על פי התמונות רואים שתי ערימות של משטחי עץ, ועל חלק מהן עצמים חומים נוספים המונחים מלפני ומאחורי הרכב של התובע .וכן מרצפות מדרכה מלפני חזית הרכב. התובע טוען גם כי הרכב גופא נפגע ונגרמו נזקים לחלקים שונים בו מקדימה ומאחורה .

 התובע טוען כי בטרם עזב את המקום איים עליו הנתבע לחסום אותו ולא לאפשר לו לצאת. הוא סבר תחילה כי מדובר באיום בלבד, אך כאשר חזר הבחין כי האיום הפך להיות עובדה .

כתב הגנה הוגש ע"י הנתבע ובו עיקר הטענות הן , שהאירוע עליו מדבר התובע מעולם לא התרחש, מעולם לא פגש את התובע אישית , וכי טענות התובע משוללות כל יסוד.

 באשר למקום החניה מצא הנתבע לנכון לציין כי באותו זמן של האירוע הקניון היה בשלבי בניה והמקום בו החנה התובע את רכבו משמש כאתר לפריקת חומרי בנין וריצוף. בכתב ההגנה טוען הנתבע כי יתכן ופנה אל התובע ובקש כי יזיז את רכבו, אך לא בתובע ספיציפית מדובר וכי הוא פונה בהרבה הזדמנויות לנהגים כמו התובע שלא לחנות במקום 

  בכתב ההגנה מוסיף הנתבע וטוען כי מאחר ומדובר באתר בניה , הוא "ייעץ" לנהגים שונים שלא לחנות במקום ,

 במקום אחר טוען הנתבע כי האחריות להתרחשות המתוארת בכתב התביעה  אינה עליו .

 כמו כן יש הכחשת נזקים בהמשך כתב ההגנה .

התובע העיד בפני וחזר על דבריו בכתב התביעה . התברר גם כי אכן התובע פנה אל המשטרה, התלונן על האירוע, הנתבע הוזמן, גם לדבריו , למשטרה , ומסר הודעה .

הנתבע בעדותו בפני טוען כי הפעם הראשונה שראה את התובע , היה בבית המשפט. וכי נודע לו על האירוע רק מרגע שהוזמן למשטרה. התיק במשטרה נסגר. הנתבע חזר על הגרסה כי האתר היה בבניה. ומצא לנכון להדגיש כי המקום בו מדובר זהו מקום שמשאיות גדולות פרקו ציוד. "כנראה שהוא לא היה צריך לעמוד שם ."

משטחי העץ אשר בתמונה יכולים להיות שייכים לאופיס דיפו או לסופר סנטר או לקבלני הקניון .-מוסיף הנתבע .

בתשובות לשאלות בחקירה הנגדית , אומר הנתבע " אני לא זוכר שהיה בינינו ויכוח מילולי , אתך בזמן שהחנית את רכבך , יכול להיות שמישהו אחר הזיז את המשטחים והצמיד אותם לרכבך".

   ממכלול הטענות שבפני עולה התמונה לפיה התובע החנה את רכבו במתחם הסופר סנטר אשר בניהולו של הנתבע . הנתבע סבור כי במקום לא חונים ואז ככל הנראה הוא העיר גם לתובע שלא לחנות במקום . התובע לא שעה לאזהרת הנתבע. וכשהתובע חזר לרכבו היה הרכב לכוד בין שתי ערימות משטחי עץ אשר ככל הנראה גם פגעו במרכב של הרכב וגרמו לנזק.

   העולה ממכלול הראיות הוא כי השטח בו אירע האירוע שייך לסופר סנטר אשר בהנהלת הנתבע, וכי מי שאינו מעונין כי רכבים יחנו שם הוא הסופר סנטר והעומד בראשו .

   מעיון בתמונות שהוגשו ע"י התובע , נראה השטח נקי, אם כי עבודות הטיח בו טרם הסתיימו , אך לא רואים במקום שיירי חומרי בנין, ופסולת בנין, וסימנים על עבודות בנין.

 בתמונות  אף רואים רכבים נוספים חונים באותו מקום בזמן שרכבו של התובע חסום, כך שהטענה כי המקום אינו מיועד לחניה, אינה טענה איתנה , בלשון המעטה.